קמפוס משה קלומל למנהיגות, אסטרטגיה וחדשנות טכנולוגית

נולד בעיירה היהודית וידז שבמזרח אירופה. עם פרוץ מבצע ברברוסה ביוני 1941, בעודו בן שש בלבד, הפגין בגרות ואחריות יוצאות דופן ודאג לכלכלת הוריו בתנאי מחסור ורעב בעת הבריחה מזרחה. כנער צעיר, גם לאחר פטירת אביו בתום המלחמה, בחר בעבודה קשה ובמקביל רכש מקצוע כחרט – מתוך הבנה מעשית כי מיומנות מקצועית ומשמעת עצמית הן המפתח לקיום ולעצמאות.

בגיל 18 התגייס לחיל הים הסובייטי, שם נודע כ״מישקה מרייאק״ – משה המלח. במהלך שירותו הופקד על מערכות מחשוב אלקטרו־מכניות לחישוב ירי – מן הטכנולוגיות המתקדמות ביותר של אותה תקופה. מעבר למיומנות הטכנית הגבוהה, בלט ביכולתו לבנות גשרים אנושיים, לשתף פעולה בהרמוניה בסביבה מגוונת ולרכוש את הערכתם המקצועית והאישית של עמיתיו ומפקדיו.

מתוך בחירה אידאולוגית מובהקת במדינת ישראל כבית לאומי, עלה ארצה בגיל 24 ודאג להעלות עמו את אמו ואחותו. כעולה חדש הפגין נחישות בלתי מתפשרת: השלים תעודת בגרות מלאה בעברית, המשיך ללימודי טכנאי והנדסאי מכונות, והשתלב בעשייה משמעותית בתעשייה הצבאית (תע״ש) במשך כ־35 שנים. תרומתו הטכנולוגית וההנדסית זיכתה אותו בפרס הצטיינות על המצאה טכנולוגית לפיתוח מערכות ביטחון. לצד עבודתו ההנדסית, הוביל עשייה חברתית כנציג בוועד העובדים, מתוך דאגה לשלומם, זכויותיהם ורווחתם של העובדים.

משה גילם באישיותו את החיבור שבין מדעים מדויקים לרוח האדם:

• רוחב דעת ותרבות: שלט בחמש שפות ובלטינית, הכיר בעל־פה את יצירות המופת של פושקין, וחיבר באופן טבעי בין עולמות המתמטיקה והמכונות לבין היסטוריה, פילוסופיה ומוזיקה.
• תפיסה ליברלית ומתקדמת: החזיק בהשקפת עולם ציונית, דמוקרטית ונאורה, המאמינה בחוקה, בחופש תנועה שוויוני ובמדינה מודרנית ומובילה.
• הסטודנט הנצחי: משה פיצח את הקוד של ״הישארות רלוונטית״ בעולם משתנה. גם בעשור העשירי לחייו, נכנס בשערי מכללת בר־אוריין כסטודנט המבוגר ביותר – סקרן, רעב לידע, שולט בכלים דיגיטליים ומתעמק במהפכת הבינה המלאכותית.